כל הסיבות למה הקורונה תקפה בעיקר את הציבור הדתי
שנת 2020 לימדה אותנו קצת ענווה, המין האנושי למד שעל אף שהוא יודע לשלוח אנשים לחלל, לפתח טכנולוגיה אימתנית, לסלול אוטוסטראדות של כבישים, לבנות גורדי שחקים ולחיות חיים מודרניים, נגיף קטן שאפילו לא ניתן לראות בעין יכול להשבית את העולם כולו למשך תקופה ל יותר משנה, להכתיב לנו חיים אחרים ולגרום למדע לרדוף אחריו כמו במשחק תופסת.
כחלק בלתי נפרד מהשינויים שחווינו בשנת 2020 זאת הייתה הפעם הראשונה שהדור הנוכחי נתקל בתקופות בהן בתי הכנסת וישיבות ההסדר היו סגורות, נעולות וחל איסור מוחלט להתפלל וללמוד בהם.
עבור הציבור החילוני זה נראה כמו משהו מאד מובן וברור, אין בתי ספר ומקומות עבודה פתוחים אז מן הסתם לא יהיו בתי כנסת וישיבות פתוחים, אבל עבור הציבור הדתי שכל חייו גדל סביב הביקורים התקופים בבתי הכנסת זה היה שוק טוטאלי ובכל זאת היה בזה היגיון הרי הציבור שחטף את המכה הקשה ביותר מנגיף הקורונה הוא הציבור הדתי / חרדי ולמה זה? הנה הסיבות לפניכם:
- בתי תפילות וישיבות – נגיף הקורונה עד לרגע כתיבת שורות אלו שהן שנה בדיוק לאחר התפרצות נגיף הקורונה בישראל הוא נגיף שתהליך ההדבקה בו איננו וודאי וידוע ב100% במיוחד לאחר התפרצות המוטציות החדשות שהגבירו את קצב ההדבקה, אך משהו אחד וודאי רוב מקרי ההדבקה קורים בתוך מבנים סגורים ופחות באוויר הפתוח, מכאן משתמע כי תפילות בבית כנסת הן סכנה מוחשית להידבקות בנגיף ולכן כנראה ההדבקה בתוך הציבור הדתי / חרדי הייתה גבוה יותר בין המשפחות.
- מספר נפשות גדול יותר בכל בית – סיבה נוספת שבגללה אנחנו רואים את הנגיף משתלח בציבור הדתי / חרדי בצורה רחבה יותר מאשר בציבור החילוני היא כמות הנפשות הגרות בכל בית, בציבור הדתי מספר הנפשות הממוצע גדול פי 2 ואף יותר ברוב המקרים מאשר הציבור החילוני, מה שאומר שבבית אחד חיים בצורה צפופה יותר מספר גדול של אנשים ומספיק ילד או הורה אחד שמגיע חולה לבית כדי לגרום להתפרצות בתוך המשפחה עצמה.
